אחד הדברים המשותפים לתהליך סידור הבית
ותהליכי האימון האישי שאני מלווה
הוא הרצון בשינוי.
והדבר הראשון שאני עושה תמיד,
לפני שאנחנו מתחילים לעבוד על מטרה קונקרטית
או על מיון קטגוריית חפצים כזו או אחרת
הוא לברר עם המתאמנת/הלקוח שלי
מהו החזון שלהם.
איך נראים חייהם, כשהם במיטבם. איך נראה היום שלהם?
במה הם מתעסקים? מהם הערכים שהם פועלים לפיהם?
ואיך הערכים האלה באים לידי ביטוי, בפעולות ובבחירות שהם עושים
בכל יום.
ואחת הסוגיות, שעולה תמיד בשלב הזה
קשורה לשאלת ההצלחה.
זה לא ייאמן, כמה אנשים, (כולל, אני, עד לפני עשור וחצי בערך)
מייסרים את נפשם בשאלה הזו.
למה "מייסרים"?
כי האופן שבו למדנו לשפוט את ההצלחה הזו
הוא לקוי מיסודו.
אם נפתח את מילון אבן שושן ונעיין בערך "הצליח"
נראה את ההגדרה הבאה:
"קבל את התוצאה המבוקשת".
נורא פשוט, נכון?
רציתי משהו, השגתי אותו, משמע, הצלחתי!
אז למה כל כך הרבה מאיתנו לא מחשיבים את עצמם מוצלחים?
למה ההגדרה הזאת, לא מספיקה לנו?
בגלל התרבות שלנו.
כי סוג ההצלחה שהתרבות שלנו מקדשת היא הצלחה מדידה:
כמה התקדמתי, כמה אני מרוויחה, באיזו שכונה אני גר;
מהו הדירוג שהחברה שלי קיבלה, וכמה עוקבים יש לי בטוויטר
(ספוילר: אין לי טוויטר).
כבר מזמן הספקנו לשכוח מהי התוצאה שאנחנו רצינו לקבל.
לא מישהו אחר.
תוצאה שמבטאת את הערכים, החלומות, הכישורים והיכולות שלנו.
פרופסור קרלו שטרנגר (ז"ל), פסיכואנליטיקאי ופילוסוף,
ומי שהיה ראש החוג לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב
דיבר בדיוק על הדברים האלה.
בראיון מרתק שהוא העניק בשנת 2016 לליידי גלובס,
הוא הסביר כיצד הדימוי שלנו של הצלחה, הוא לא מציאותי.
שהצלחה מדידה של כסף, השפעה או פופולריות
שאמורה להשקיט את הספק, האם חייתי חיים בעלי משמעות,
לעולם לא תספיק לנו.
כי המשמעות של הצלחה מהסוג הזה, היא לעמוד כל הזמן בלחצים,
שרק הולכים וגדלים.
שזה אף פעם לא מצב שאני יכולה להגיד "הגעתי, עשיתי את זה", ולנשום.
כי תמיד תהיה הציפייה לדבר הבא – טוב יותר, מתקדם יותר
יוצא מן הכלל, יותר.
והפחד, לצאת מהמרוץ המטורף הזה של החיים, הוא פחד משתק.
החדשות הטובות הן, שיש יותר ויותר אנשים,
שבוחרים לחיות אחרת.
והם אנשים שמחים, שעדיין מגיעים להישגים
ויש להם תרומה משמעותית בעולם הזה.
אלה הם אנשים, שהצלחה הוא ערך אינהרנטי בשבילם.
הם מאמינים, שיש להם קיום, שהוא מעבר לשאלה
האם הם כרגע מצליחים או לא;
האם כותבים עליהם או מה אומרים עליהם.
הם עוסקים בדברים שהם באמת אוהבים, שהם טובים בהם,
ומתרגשים מהעשייה הזאת.
הם עוסקים בדברים שחשובים בחיים עבורם,
ולא עבור מישהו אחר.
והאנשים האלה?
הם חווים הצלחה אמיתית.
כי יש להם רווחה נפשית.
כי הם יודעים שהם עושים את הכי טוב שלהם,
ומחוברים למה שעושה להם טוב.
זה לא אומר שהם לא עובדים, או שהם עצלנים
או שהם לא מחוברים למציאות.
הם פשוט מייצרים לעצמם סביבת עבודה וסביבת חיים,
שמאפשרת להם להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם
רוב הזמן.
ומה אתכם?
מה זו הצלחה בחיים, בשבילכם?
ואיך אתם, כשאתם במיטבכם?
אם אתם לא ממש יודעים,
ורוצים לדייק את זה לעצמכם,
זה אף פעם לא מאוחר מידי.
אני פה, כדי לעזור:)
שיהיה המשך שבוע חורפי ונעים
נ.ב 3 – מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי בפייסבוק, טיקטוק, לינקדאין ובאינסטגרם
