על מה שחשוב, יותר.

לפני כמה ימים נרשמה לקורס הדיגיטלי שלי, 
אישה בשנות ה – 40 לחייה. נקרא לה שרון. 
כששרון קיבלה את האישור על הרישום לקורס, 
היא כתבה לי בהודעה, ואני מצטטת במדויק:
"הלוואי והפעם זה יתפוס. ממש כמו תהליך כניסה להריון".
היא הסבירה שעד היום היא לא הצליחה להתחייב לתהליך של סידור
למרות שזה מאוד חשוב לה. 
כתבתי לה בחזרה, שמהניסיון שלי בתחום,
להריון וללידה צריך לא פחות מנס
ושלבית מסודר, לשמחתי, דרושה מיומנות, שניתנת ללמידה.
 
אנשים אומרים לעצמם ולאחרים, כל הזמן, 
מה חשוב להם בחיים
והם באמת מתכוונים לזה, כשהם אומרים שהם רוצים להיות
הורים מכילים ומשקיענים. שחשוב להם להרוויח מספיק, 
כדי שתהיה להם רווחה כלכלית. שהם רוצים לאזן בין הבית והעבודה
ולהיות החבר טוב, שתמיד נמצא שם
No matter what.
האם הם באמת מצליחים להיות כאלה? 
לא, הם לא. 
 
לאלפרד אדלר, אבי הפסיכולוגיה האינדיוידואלית
היה ביטוי, שמאמנים ומטפלים אדלריאנים מרבים להשתמש בו:
"לאדם יש שתי לשונות. לשון הפה ולשון הנעל".
אם אתה רוצה לדעת מה באמת חשוב לאדם בחיים, אמר אדלר, 
תסתכל לאן הוא הולך, ולא למה שהוא אומר. 
 
אתם אומרים שחשוב לכם להיות הורים מעורבים
אבל אתם מסיימים לעבוד בשעה שבע וחצי בערב, בכל יום?
אז אולי אתם לא ההורים המעורבים שרציתם להיות.  
 
האם אתם אומרים לעצמכם, שבגיל 50 זה חובה
לשמור על התזונה ולעשות ספורט, אבל יש לכם מנוי 
בוולט, והדבר הכי קרוב לספורט שאתם עושים
זה לצעוק על השופט במשחק בערוץ 5
עם שקית תפוצ'יפס קראנץ' ביד?
אז לא. הבריאות שלכם, לפחות כרגע, 
היא לא בראש סדר העדיפויות שלכם.
 
זה לא שאנחנו משקרים לעצמנו.
אנחנו באמת מתכוונים לזה, 
כשאנחנו אומרים שהדברים האלה חשובים לנו.
אז למה הם לא נוכחים בחיים שלנו?
יש כל מיני סיבות  – אנחנו מפחדים, אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל,
או לא מאמינים שנצליח,
אבל בהרבה מקרים, התשובה היא: 
שאנחנו לא מוכנים לעשות את מה שצריך, כדי להגיע לשם.
אנחנו לא אוהבים להתאמץ,
ומול הקושי הראשון שעולה, אנחנו מוותרים. 
 
אלון אולמן, אחד המנטורים המובילים בישראל
בתחום ההתפתחות אישית, מנסח את זה מצוין:
"אדם נהיה מה שהוא בוחר להיות, בהתאם
למה שהוא מוכן לעשות כדי שזה יקרה".
 
שרון, זוכרים אותה? הלקוחה שמקווה שהקורס "יתפוס לה" הפעם?…
מה שהיא באמת צריכה, 
זה שהסדר בבית, יהיה לה חשוב. 
חשוב הרבה יותר מדברים אחרים, שהיא מקצה להם 
את המשאבים שלה, כרגע.  
היא צריכה להחזיק בראש שלה תמונה ברורה,
של מה שהיא רוצה שיהיה לה בחיים.
והיא צריכה להתחיל את הפרויקט, רק כשהיא מבינה איך הסידור
מקדם אותה לעבר התמונה הזאת.
 
היא לא זקוקה לא לניסים ולא לנפלאות (זה במחלקה אחרת).
היא צריכה להסכים לעשות, את מה שיידרש ממנה בתהליך:
לפנות זמן, ללמוד משהו חדש, להתחייב;
להסכים להיפרד מחפצים ולקחת סיכונים, שעד היום היא נמנעה מהם.
יהיה עליה לקחת אחריות על הבחירות שלה
ולהיות כנה עם עצמה. 
והיא תצטרך להזכיר לעצמה, יום אחר יום
שזה לגמרי שווה את זה. 
 
💫 
נ.ב 1 – רוצים לקבל טיפ שבועי שיעשה לכם סדר בבית וסדר בחיים ישירות לווטסאפ שלכם?
 להצטרפות לקבוצת הווטסאפ השקטה, לחצו כאן
 

נ.ב 3 – מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי בפייסבוק, טיקטוק, לינקדאין ובאינסטגרם 

דילוג לתוכן