[חלק 1 מתוך 2]
ההורים שלי הם אנשים מאוד מסודרים. תמיד היו. מקפידים לשים דברים במקום,
לקפל יפה את הבגדים, לעשות מיון פה ושם, ובכל זאת… איך זה קורה, שהם נדרשים להשקיע
כל כך הרבה זמן בסידור הבית, בכל יום?
איך קורה שהם מסדרים ומסדרים, ונשארים עם תחושה של עומס?
התשובה פשוטה: הם עושים את זה לא נכון.
במשך שנים גם אני סידרתי כך, והייתי מתוסכלת בדיוק כמוהם. עשיתי את אותן הטעויות,
שלא אפשרו לי למגר את הבלגן בבית ולשמור על הסדר לאורך זמן.
אז כדי שכולנו נבין, סוף סוף, מה אנחנו עושים לא נכון, ומה כן כדאי לעשות,
ליקטתי עבורכם 10 טעויות שהן לא רק נפוצות מאוד, אלא הן גם אלה שמהוות חסם
משמעותי לעשיית סדר אפקטיבי ושמירה עליו.
אז הנה הן, חמש הטעויות הראשונות…
טעות מס' 1 | תופסים את הסידור כאקט טכני
למה זו טעות?
כי מיון חפצים – ההחלטה מה נשאר ומה הולך, זה הרבה מעבר לעבודה טכנית.
כי החפצים שלנו, אלה שבחרנו להכניס הביתה, מספרים את הסיפור שלנו:
את מי שאנחנו, את מי שהיינו. כשאנחנו מוסרים חפץ, אנחנו מוסרים יחד אתו, גם משהו מאיתנו.
וכשאנחנו בוחרים להשאיר פריט מסוים, ההחלטה הזו משקפת משהו בסדר העדיפויות שלנו.
כשאנחנו מתמודדים בכנות עם החפצים שלנו, עולים בנו שלל רגשות,
והתהליך הופך אישי, ורגשי.
אז מה כן לעשות
לעשות עבודת הכנה, מנטלית. לפני שבכלל ניגשים לסידור, לשבת כמה דקות עם עצמנו,
ולחשוב: מה חשוב לי באמת בחיים? איך אני רואה את המציאות המיטבית שלי?
איך הבית, כשהוא יהיה מסודר בדיוק כמו שאני רוצה, יאפשר לי לחיות את החיים הטובים ביותר?
בשביל מה בחרתי לסדר את הבית, ולמה דווקא עכשיו?
הרהרו בדברים, רשמו או ציירו אותם. מה שעובד לכם. ובזמן הסידור, אם תיתקלו בקושי,
או שפתאום יימאס לכם ותרצו לעצור ולעזוב הכול (כן, זה קורה), תוכלו לחזור לתמונה הזו שיש לכם בראש.
התזכורת הזאת, של מה שחשוב לכם באמת, תיתן לכם את הכוח להמשיך ולסיים את מה שהתחלתם.
טעות מס' 2 | מסדרים לפי חדרים
למה זו טעות?
רובנו נוטים לאחסן חפצים דומים, במקומות ובחדרים שונים בבית.
כשמסדרים כל אזור או חדר בנפרד, אנחנו לא יכולים להבחין בסך הכול של הדברים
שלנו בבית, וחוזרים על אותה עבודת מיון שוב ושוב.
כדי למיין בצורה אפקטיבית, אנחנו צריכים לדעת מה יש לנו, וכמה יש לנו, בסך הכול.
וכשחפצים דומים מפוזרים במקומות שונים בבית, זה פשוט לא אפשרי.
אז מה כן לעשות
לסדר לפי קטגוריות. אני קוראת לזה "סידור רוחבי".
בוחרים משפחה של חפצים, ומסדרים רק אותם. בשיטת KonMariTM אנחנו
עושים חלוקה ל – 5 קטגוריות: בגדים, ספרים, ניירת, שונות וחפצים סנטימנטליים.
כשעובדים על קטגוריה מסוימת, אוספים מכל החדרים בבית את הפריטים ששייכים
לאותה הקטגוריה ומרכזים במקום אחד. למשל ספרים: הולכים לספריה שבסלון,
אחר כך לחדר העבודה, בודקים מה יש על המדף בחדר השינה והאם יש עוד כמה
ספרים שמתחבאים במרתף. מרכזים את כולם במקום אחד ואז מתחילים למיין.
טעות מס' 3 | שומרים ל – "מקרה ש…"
למה זו טעות?
כי הסבירות שנזדקק לחפץ הזה שלא השתמשנו בו בשנתיים האחרונות,
שתקוע לנו בבית, תופס מקום ואבק, היא נמוכה מאוד.
כי לא מדובר פה בכמה פריטים מועטים (ואז לא הייתה בעיה בכלל), אלא בהמון
חפצים שיוצרים עומס ובלגן. ולא רק שהם לא משמחים אותנו או משמשים אותנו,
הם בסופו של דבר מונעים מאיתנו למצוא את מה שכן חשוב לנו.
הם הופכים את הבית שלנו למחסן, ולא למרחב מזמין שמכיל דברים שמדברים ללבנו.
להשאיר משהו רק בגלל הדאגה שנזדקק לו שוב, זה להתנהל מתוך פחד.
טיעונים נוספים כדוגמת "אבל חמותי קנתה לנו את זה", או "זה עלה המון כסף", בעייתיים בדיוק באותה המידה.
אז מה כן לעשות
לבחור להשאיר פריטים שעונים על שני קריטריונים בלבד: 1) הם משמחים אותנו ו – 2) הם שימושיים.
לסמוך על עצמנו שאנחנו יודעים מה אנחנו צריכים, ולהסכים לקחת את הסיכון
שאולי חלק מהדברים יחסרו בעתיד.
את כל הטיעונים שעולים, לבחון בכנות ובאופן מציאותי.
אחד הדברים שעוזרים הוא לבדוק כיצד השארת חפץ מסוים מתכתב עם החזון שלנו.
אם למשל בחזון שלי אני אישה אסרטיבית, אז עלי ללמוד להתמודד עם חמותי,
במקום להיתקע עם פסל שהיא קנתה ואני לא סובלת, באמצע הסלון שלי.
ואם בחזון שלי אני אדם עם מעורבות סביבתית, אז כמות הכלים החד פעמים שיש בבית
צריכה לקטון משמעותית.
טעות מס' 4 | מאחסנים לפני שמסיימים למיין
למה זו טעות?
כי בשביל להחליט איפה למקם את החפצים שלנו באופן קבוע ואיך לאחסן אותם בצורה היעילה ביותר, אנחנו צריכים לדעת בדיוק מה יש לנו, וכמה יש לנו.
ואת זה אפשר לדעת רק כשמסיימים למיין את כל החפצים בקטגוריה מסוימת.
ברגע שאנחנו חושבים על האחסון בזמן המיון, קורים שני דברים: 1) עבודת המיון נפגעת
ו – 2) אנחנו מייצרים לעצמנו עוד עבודה, כי יכול להיות שאותו החפץ יזוז אחר כך
עוד ארבע פעמים. בנוסף, לרוץ ולקנות פתרונות אחסון לפני שסיימנו לסדר גם זו טעות,
כי אולי לא נזדקק להם בכלל.
אז מה כן לעשות
קודם מסיימים למיין ורק אחרי כן מחליטים על המקום.
למשל, אם אנחנו מסדרים את כלי המטבח, וסיימנו עם הצלחות,
נניח אותן במדף או מגירה פנויים, בהנחה שזהו אחסון זמני. רק כשנסיים עם שאר כלי האוכל, כלי ההגשה, הסירים, הפלסטיקים והגאדג'טים, נוכל להחליט לגבי המיקום הסופי של כל קבוצת פריטים במטבח.
טעות מס' 5 | לא מקצים מקום קבוע לחפצים
למה זו טעות?
כי כשאין לחפצים בבית מקום ידוע וקבוע, קשה הרבה יותר לשמור על סדר
וקשה יותר למצוא דברים.
כי כשאין מקום קבוע לצרור המפתחות, אז חמש הדקות שמבזבזים בחיפוש אחריו
בבוקר, עולות לנו אחר כך ביוקר.
וכשאין לי מגירה קבועה לברוקולי הקפוא, אז אני דוחפת אותו במגירה של הבשר,
ואת הבשר בדלת של הפריזר, צמוד לגלידת הווניל, שנתקעת בדלת ומונעת ממנה להיסגר.
אז מה כן לעשות
להחליט לאיזה מקום שייך כל דבר בבית. כל דבר. ממחבת, ועד מהדק משרדי.
בוחרים מקום קבוע, שרק למקום הזה החפץ חוזר, ואף פריט אחר לא תופס את מקומו.
תחליטו על זה פעם אחת, ולא תצטרכו לחזור על כך שוב.
סט המברגים? חוזר תמיד למגירה השנייה בחדר העבודה. המחבת הקטנה? גרה במגירה הראשונה, משמאל למחבת הפסים. זהו. דיירים מוגנים.
רק ככה תצליחו לשמור על סדר בבית, והחזרת דברים למקום תהפוך עבורכם לטבע שני.
אלה היו חמש הטעויות הראשונות מתוך 10. לחצו כאן כדי לקרוא על חמש הנוספות.
ובינתיים… גם אם אין לכם זמן להיכנס עכשיו לתהליך רציני של סידור הבית,
ההמלצה שלי היא לבחור אפילו דבר אחד או שניים מהרשימה, ולהתחיל איתם.
בחרו משהו שמדבר אליכם ומרגיש לכם קל ליישום.
אתם לא תאמינו לשינוי שזה יעשה.
מבטיחה.
שלכם,
דנה
