פרדוקס הבחירה, או: למה פחות זה יותר

 
על המונח "פרדוקס הבחירה" שטבע הפסיכולוג האמריקאי  
בארי שוורץ [Barry Schwartz] 
יצא לי לשמוע בעבר.  
אבל רק לאחרונה, כשהתיישבתי לכתוב הרצאה חדשה 
עבור צוות של פסיכולוגים ממרכז הארץ,  
שרצו להתמקד בהיבטים הרגשיים והמנטליים שקשורים  
לתהליך סידור הבית, נכנסתי לעומק הדברים 
וגיליתי דברים מרתקים. 
 
הרעיונות של שוורץ יכולים להסביר, למשל,  
למה הארון שלי, שיש בו שבעה מעילים חמים,  
10 ז'קטים, 20 גרביונים ושני מעילי עור שחורים 
לא באמת ישמח אותי בחורף הקרוב.  
ולמה כל כך קשה לי לארוז מזוודה לנסיעה של שלושה ימים 
ואני שוב אדחה את זה לרגע האחרון.  
 
הכל מתחיל בתפיסה בסיסית, מוטעית, שרובנו מחזיקים בה: 
והיא: שחופש בחירה עושה אותנו מאושרים.  
אנחנו מאמינים, שכשלא קובעים בשבילנו,  
שכשעומדות בפנינו הרבה אופציות לבחירה, 
וכשלא מאלצים אותנו להסתפק "במה שיש" 
אנחנו נדע לבחור את הדבר הטוב והמתאים ביותר עבורנו. 
 
אבל מה ששוורץ, וחוקרים נוספים בתחום גילו,  
הוא שרוב הזמן, כשיש לנו יותר מידי דברים לבחור מהם 
קורה בדיוק ההיפך.  
לא רק שאנחנו לא מאושרים, אנחנו אפילו עלולים להיות אומללים.  
כשעומדות בפנינו יותר מידי אפשרויות, אנחנו נוטים שלא לבחור כלום. 
וכשאנחנו כבר כן בוחרים במשהו, אנחנו פחות מרוצים מהבחירה שעשינו. 
 
אחת ההוכחות המפורסמות לרעיונות הללו  
היא תוצאה של ניסוי שערכו שני פסיכולוגים בשנת 2000. 
הם הקימו דוכן לטעימת ריבה בסופרמרקט יוקרתי בקליפורניה.  
בחלק מהזמן הדוכן הציע ללקוחות מבחר של שישה סוגים  
של ריבה, ובחלק אחר – 24 סוגים.  

כל לקוח שטעם את הריבה, קבל שובר לקניית הריבה בהנחה. 

בזמן שתצוגת המוצרים הרחבה משכה אמנם יותר לקוחות,  
רק מעטים מהם קנו בפועל את הריבה.   
ודווקא הדוכן שהציע פחות  אפשרויות, מכר הרבה יותר צנצנות ריבה.   

למעשה, רק 3% מטועמי הריבה בדוכן שהציע 24 טעמים, השתמשו  

בשובר ההנחה שקיבלו, זאת לעומת 30% שקנו מהדוכן 
שהציע שישה טעמים. 
 
הניסוי הזה מבקש להראות איך עודף אפשרויות (במקרה הזה- 24 טעמים), 
לא רק שאינו עושה אותנו שמחים, 
הוא דווקא עלול לבלבל ולהעיק עלינו, עד כדי כך שנבחר שלא לבחור.   
[את ההסבר המפורט מדוע כל זה קורה, תוכלו לשמוע בהרצאה המצוינת 
של שוורץ, כאן]. 
 
ואיך זה עובד אצלנו בבית? 
בדיוק אותו הדבר. 
אנחנו פותחים את הארון שמלא עד אפס מקום, 
מוציאים ממנו 25 זוגות ג'ינס ומתחילים למיין.  
ונורא קשה לנו לבחור. 
בחישוב מהיר, ברור לנו שאין מצב  
שנגיע ללבוש את כולם בשנתיים הקרובות [במקרה הטוב] 
וחצי מהם – לא זכרנו בכלל את קיומם.  
ועדיין, אנחנו לא רוצים להיפרד מאף אחד מהם.  
אנחנו חושבים, בטעות, שכדאי לנו להשאיר את כולם,  
כי ככה, בכל פעם שנרצה לבחור ג'ינס, יהיו לנו המון אפשרויות 
בחירה וזה מעולה! 
אבל זה לא.  
כי בכל פעם שנפתח את הארון, אנחנו נצטרך לסרוק 25 זוגות 
של ג'ינס, לפני שנוכל להחליט על אחד. 
וכשכבר נבחר את הג'ינס הזה,   
יהיו לנו ספקות, כי אולי דווקא הזוג השני מתאים יותר. 
ואולי בכלל אנחנו נחפש מראש את אותו הג'ינס שאנחנו  
ממילא הכי אוהבים, אבל ייקח לנו זמן למצוא אותו 
בין 24 הזוגות אחרים. 
 
מגוון אפשרויות גורם אולי לעניין ומשיכה,  
אבל לעודף אפשרויות יש השפעה שלילית על איכות קבלת ההחלטות 
שלנו, והחיים בכלל. 
“More is not better. Better is better” 
אמר ג'ושוע בקר מהבלוג becomingminimalist 
וצדק. 
 
נ.ב 1 – עדיין לא חברים בקבוצת הווטסאפ? 
הביקוש היה גדול ופתחנו קבוצה נוספת! להצטרפות, לחצו כאן
 

נ.ב 2 – מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי בפייסבוק, לינקדאין ובאינסטגרם 

שומר הסף

כולנו מכירים את זה – אנחנו ממיינים, ומחליטים להיפטר מחפץ מסוים. אבל ברגע האמת, חוזרים בנו ומשאירים אותו בבית. מה קורה לנו שם? מה עוצר אותנו?

קרא עוד »

והילד הזה הוא אני

אחת ההנחות הרווחות של אנשים בנוגע לסידור, היא שמדובר באופי. "או שנולדים עם זה, או שלא". ובכן, ההנחה הזו שגויה. לסדר זו מיומנות, שכל אחד יכול ללמוד, בכל רגע נתון.

קרא עוד »

הסיפור שאינו נגמר

מה יש לנו עם ספרים, שכל כך קשה לנו להיפרד מהם? ומה הם מספרים עלינו? בשביל מה אנחנו ממשיכים לשמור אותם, גם כשסיימנו לקרוא בהם? הנה כמה טיפים טובים למיון

קרא עוד »
דילוג לתוכן