חופשי זה לגמרי לבד

בשבת אחר הצוהריים נכנס אלינו הביתה דני, השכן.
בא לקחת תריסים ישנים שהיו זרוקים במחסן. הוא נגר חובב.
אני מציעה לו קפה.
הבית הפוך – כלים על השיש ושולחן האוכל, שעדיין לא פונו
משחק קלפים, שני משחקי קופסא וארבעה ספרים זרוקים על השטיח
ארגז התחפושות הפוך על הרצפה
וצי רכבים שכולל בימבה משטרה, בימבה ג'וק, אופני איזון, קורקינט ואופנוע
חוסמים באלגנטיות את הדרך לשירותים

"את יועצת לסדר וארגון הבית, אמרת?" שואל אותי דני בספק
(צביטה ראשונה בלב)
"כן", אני עונה בביטחון, "למרות מה שנדמה לך שאתה רואה…"
"אבל אל תדאג, תן לי רבע שעה והבית מתוקתק. הכול חוזר למקום. ככה זה כשעובדים עם שיטה"
"אה, אוקי, אני מבין", הוא אומר
"אבל תגידי, חשבתי שהרעיון הוא גם להיפטר מחפצים, לא?"
"נכון, זה חלק חשוב בתהליך"
"אני שואל", מסביר לי דני, "כי הבית שלך הוא לא, איך לומר, מינימליסטי"…
(צביטה שנייה בלב)
"נכון", אני עונה לו, "זה בגלל שהבית שלי, הוא לא רק שלי…"
וברגע שאני אומרת את זה בקול רם
אני לא זקוקה להסברים נוספים, או לעוד התנצלות כזו או אחרת.

בעבודה עם לקוחות אני נוכחת לדעת, שאחד האתגרים הגדולים
בתהליך סידור הבית הוא לאו דווקא המיון, שעלול להיות מתיש לפעמים
או שלב הפרידה מחפצים.
זוהי גם לא עבודת האחסון
שמקשה עליהם.
הדבר שלפעמים הכי קשה להם לקבל אותו, הוא העובדה שבן או בת הזוג
לא משתפים איתם פעולה.
זה לא שהם מתנגדים לכל הפסטיבל הזה
אבל הם פשוט לא מצטרפים לחגיגה.
טוב להם עם החפצים שלהם, כמו שהם.
הם לא מרגישים שיש להם יותר מידי
והם לא מרגישים צורך ללמוד שיטת מיון פורצת דרך ואחסון מציל חיים.
הם רוצים שיעזבו אותם בשקט.
שלא יגעו להם בדברים
ושלא יעשו להם פרצופים.

גם אצלי בבית זה כך
רן (אישי היקר) הוא דווקא בחור מסודר מאוד
אבל יש לו המון דברים
הוא מחזיק בכ – 500 דיסקים (שהוא לא זוכר מתי שמע אותם בכלל)
שתופסים שבעה מדפים
והספרייה שלנו, שממוקמת באמצע הסלון
עמוסה בספרים וגאדג'טים של גיבורי על
וכשאני שואלת למה ילדה בת שנתיים צריכה חמישה כלי רכב שונים
הוא אומר "מה אכפת לך, יש לנו בבית המון מקום…".
וזה לא פשוט לי בכלל
לקבל את זה
שככה הבית שלי נראה (יועצת לסדר וארגון שכמוני)
אבל זה מה שאני עושה
ואני עושה את זה באהבה (טוב, רוב הזמן…)

אתם מבינים,
הקושי הזה, שעולה כל כך הרבה פעמים בתהליך הסידור
הוא בעצם עוד סוגיה
שקשורה ליחסים
וזה לא שונה מכל קונפליקט אחר שיכול להיווצר בין בני זוג
איך נראות השבתות שלנו (אני רוצה טיול והוא רוצה בית)
כמה זמן לפני נגיע לפגישה (אני מקדימה ברבע שעה והוא מגיע על הדקה)
ואיך חשוב לנו לגדל את הילדים

מי שרוצה לבנות זוגיות בריאה ויציבה
צריך שתהיה לו, מה שהפסיכולוגית ד"ר זיוית אברמסון מגדירה: מסוגלות זוגית
אדם כזה צריך לדעת, למשל
שברגע שהוא בחר להיות בקשר זוגי
לא תמיד יהיה לו מה שהוא רוצה, בדיוק כמו שהוא רוצה.
לכל זוג יש חוזה זוגי. זהו חוזה פסיכולוגי, שמגדיר מה כל אחד מבני הזוג נותן ומקבל בקשר.
כול חוזה, שאין בו הדדיות וחלוקה שוויונית
הוא חוזה לא טוב
וכול חוזה, שמנכיח הערכה הדדית, אכפתיות ונכונות לעשות טוב לאחר
הוא חוזה טוב.

כשאנחנו חיים עם מישהו באותו הבית
ישנן חוסר הסכמות. זה טבעי וזה נורמלי
ובשעת ויכוח, כשאנחנו מגנים בחירוף נפש על העמדה שלנו
ועסוקים בלהיות צודקים
אנחנו לא רואים את השני.
בלי לשים לב, ובדרך כלל גם בלי כוונה
אנחנו פוגעים במי שהכי חשוב לנו:
אנחנו כועסות על הבעל שלקח את הילד לאכול מקדונלד'ס (במקום לתת לו את הברוקולי המאודה)
ורומזות שאי אפשר לסמוך עליו
ואנחנו נוזפים באישה שמעבירה ארבע שעות בקניון עם חברה
ונותנים לה תחושה שהיא בחורה שטחית (חרף היותה מנהלת סניף בנק מוכר)
אנחנו נלחמים על מה שנראה לנו נכון וצודק
ומקריבים תמורת זה חברות ואינטימיות.

ואותו הדבר קורה, כשאחד מבני הזוג קצת מבולגן, והשני מאוד מסודר
או כשאחד זורק הכול באמצע הסלון וחי עם זה בשלום
והשנייה חייבת להחזיר הכול למקום, ובאותו הרגע.
זה לא פשוט…אבל אפשר למצוא דרכים להסתדר.

אם אתם רוצים להרוויח יחסים טובים, בית מסודר ועל הדרך להתאמן במסוגלות זוגית,
הנה מה שאתם יכולים לעשות:

  1. להסכים על חלוקת חללים אישיים בבית ואפילו בחדר מסוים – בחלל הזה כל אחד עושה מה שהוא רוצה ולא מתערב לאחר. תנו עדיפות למקום שאפשר לתחום או לסגור דלת.
  2. לסדר רק את החפצים שלכם – אלא אם בן או בת הזוג ביקשו מכם עזרה, עזבו את הדברים שלהם בשקט. התמקדו בחלל האישי ובחפצים שלכם. מיינו ואחסנו בדיוק כמו שאתם אוהבים. כשתעשו את זה, אתם תראו שהדחף שלכם להיפטר מחפצים של האחר פשוט יפחת.
  3. לא להעיר ולא לשפוט את הבלגן של בן או בת הזוג – כשתעשו את זה, תצליחו לשמור על יחסים טובים ועל כבוד הדדי. כי בינינו, הם יודעים להסתדר נהדר עם הבלגן שלהם, זכותם לעשות מה שבא להם עם הדברים שלהם והם לא באמת צריכים להתנצל על כלום.
  4. להפסיק להזמין שכנים לקפה ☺

שלכם, דנה

נ.ב- מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי בדף הפייסבוקהלינקדאין והאינסטגרם.

שומר הסף

כולנו מכירים את זה – אנחנו ממיינים, ומחליטים להיפטר מחפץ מסוים. אבל ברגע האמת, חוזרים בנו ומשאירים אותו בבית. מה קורה לנו שם? מה עוצר אותנו?

קרא עוד »

והילד הזה הוא אני

אחת ההנחות הרווחות של אנשים בנוגע לסידור, היא שמדובר באופי. "או שנולדים עם זה, או שלא". ובכן, ההנחה הזו שגויה. לסדר זו מיומנות, שכל אחד יכול ללמוד, בכל רגע נתון.

קרא עוד »

הסיפור שאינו נגמר

מה יש לנו עם ספרים, שכל כך קשה לנו להיפרד מהם? ומה הם מספרים עלינו? בשביל מה אנחנו ממשיכים לשמור אותם, גם כשסיימנו לקרוא בהם? הנה כמה טיפים טובים למיון

קרא עוד »
דילוג לתוכן