חיפוש רמזים בזיכרונות ילדות מוקדמים

"למיין חפצים, זה לנהל דיאלוג עם עצמך"  

טוענת מארי קונדו  

ויסכים איתה כל מי שהתנסה בתהליך יסודי   

של מיון חפצים וסידור הבית.  

אין מישהו מהלקוחות שלי, שבשלב זה או אחר בעבודה  

לא נתקע. במשהו.   

לאחת קשה להיפרד מכלי המטבח,  

ולאחר יש מערכת יחסים מורכבת עם הספרים שלו.   

ויש את האנשים שיודעים מה צריך לעשות;  

הם אפילו היו באחת הסדנאות שלי, ראו המון הדגמות  

וקיבלו את כל החומר התאורטי  

ועדיין, משהו בתוכם מתנגד לתהליך.    

במקרים האלה, אני מציעה לעשות הפסקה.   

לעזוב את ערימת הבגדים, את הררי הניירת ואת סט  

הצ'יינה המהודר, וללכת לפינה אחרת בבית.   

לברר מה בעצם קורה פה? כי זה לא עניין של ידע, או טכניקה.   

האנשים האלה יודעים מצוין מה צריך לעשות.   

זה משהו אחר. רגשי. שעוצר אותם.   

לפעמים הם מודעים לו, אבל הרבה פעמים אין להם מושג במה מדובר.   

כשאני מלווה לקוחות בסידור הבית,   

ויש מצבים שהם מרגישים תקועים ומתוסכלים,   

אני משלבת בתהליך מיומנויות מתחום הטיפול.   

אני מזמינה אותם, למשל, לנסות ולהעלות זיכרון מוקדם מהילדות שלהם.   

למה?  

כי אותו אירוע שהם ייזכרו בו, יוכל לתת לנו עוד רמז,  

לגבי ההתנהלות שלהם היום.   

איסוף זיכרונות מוקדמים הוא אחד הכלים    

האבחוניים והטיפוליים המרכזיים בפסיכותרפיה האדלריאנית   

והוא מאפשר לנו להבין איזה ילדים היינו    

ולאיזה מבוגרים הפכנו להיות.   

על מי חשבנו שאפשר לסמוך   

וממה האמנו שעלינו להיזהר.    

הזיכרונות שלנו הם נרטיבים סובייקטיבים    

על העבר שלנו, שמייצגים את תפיסת העולם שלנו היום, בהווה.    

יכול להיות שהם קרו בדיוק כמו שאנחנו זוכרים אותם,    

ויכול להיות שהם לא קרו מעולם…    

אבל זה בכלל לא משנה.    

מה שמשנה היא העובדה שהנפש שלנו בחרה לשמור   

את אותם זיכרונות, כפי שהם זכורים לנו,   

כדי להגן עלינו. לוודא שאנחנו יכולים להתמודד עם החיים   

ולהרגיש שיש לנו משמעות וערך, תמיד.   

לאחת הלקוחות שלי, שהייתה אגרנית של שקיות,   

ולא הצליחה להיפטר מהן, גם כשהן תפסו לה מקום יקר   

של שתי מגירות במטבח, עלה הזיכרון הבא:  

היא בת 8-9 בערך.  

יושבת בחדר שלה, לפני שולחן עבודה קטן.   

מכניסה לתוך קופסת פלסטיק בצורת עיפרון,   

פקקים של טושים גמורים. כאלה שהפסיקו לעבוד.   

היא ראתה בבירור איך היא מכניסה אותם אחד אחד   

ואת תחושת הסיפוק שהייתה לה, כשסגרה את   

מכסה הקופסא והניחה אותה במקום.   

הפקקים האלה, היא הסבירה, היו פקקים רזרביים.  

למקרה שילך לה לאיבוד פקק של טוש "טוב".  

כששוחחנו על הזיכרון, הרבה דברים התבהרו.  

הצורך שלה, שמלווה אותה מילדות ועד היום,   

שיהיו לה "ספיירים".   

השקט שנוצר בתוכה, כשיש לה חלופות.   

חקרנו וביררנו – מה הפקקים האלה מסמלים בעולם שלה, היום?  

ומה יקרה אם לא יהיו לה אותם?  

חילצנו מתוך הזיכרון הזה חוזקות ויכולות שלה, כמו לתכנן,  

להיות מוכנה מראש, לשמר ולשמור על דברים.  

בחנו את היתרונות שיש בהתנהלות כזאת,   

אבל גם את המחירים שלה, כשהיא נעשית באופן קיצוני.  

יום לאחר מכן, התקשרה אלי הלקוחה,   

כדי לספר שהיא החליטה להתמודד עם השקיות.   

שהיא הצליחה לפתוח את המגירה, ולהתחיל במיון.   

בעבודה הטיפולית, איסוף זיכרונות מוקדמים והניתוח שלהם   

דורש ידע מקצועי ומיומנות גבוהה.  

מדובר בתהליך עם הקשבה, סבלנות ורגישות.   

זה תמיד מפתיע אנשים, אבל בתהליך מיון יסודי של חפצים בבית,   

יש לנו הזדמנות נפלאה לפגישה אינטימית שלנו,  

עם עצמנו.   

לחזור אחורה לעבר, להתמודד עם ההווה; לבדוק מי אנחנו.  

מה חשוב לנו, ומה נהיה מוכנים לעשות, כדי להיות אנשים שמחים.   

רוצים לדעת איך זה עובד?   

לשמוע עוד על הליווי האישי של Tidying Therapy^TM אצלכם בבית?  

מוזמנים ליצור איתי קשר (במייל, בהודעה, בטלפון)  

ולקבל את כל התשובות.  

המשך שבוע חורפי ונעים לכולם  

דנה