"אומרים כי אני, אינני אני
על כן אני נבהל
כי אם אני אינני אני
אז מי אני בכלל…"
על כן אני נבהל
כי אם אני אינני אני
אז מי אני בכלל…"
[מתוך "הייתי קוני למל"]
אחת הסיבות, ששיטת קונמארי לסידור הבית
זוכה להצלחה עולמית
היא הערך המוסף שהיא מביאה לחיים
של מי שעובד לפיה.
מעבר לכך, שהבית הופך ממצב של בלגן אחד גדול
לסדר מופתי
ושהסדר הזה נשמר לאורך זמן
קורה פה עוד משהו
מיוחד ממש.
התהליך הזה
שהוא יסודי ועמוק
מזמין אנשים לענות על השאלה
מה עושה להם טוב.
ולפי התשובה, הם יודעים איזה חפצים להשאיר בבית,
וממה להיפטר [רוצים תזכורת? מוזמנים לקרוא את הפוסט בנושא ספארק ג'וי – כאן].
ואתם יודעים מה?
הרבה מהאנשים שאני פוגשת
לא תמיד יודעים לענות על השאלה
מה הם רוצים, באמת.
דונלד ויניקוט, מי שנחשב בעיני רבים
לפסיכואנליטיקאי המקורי והחדשני ביותר בדור שאחרי פרויד,
פגש במרפאה שלו הרבה אנשים מהסוג הזה.
כאלה, שנראה היה שהכל בסדר איתם:
אנשים מתפקדים, עובדים, מנהלים מערכות יחסים יציבות.
אבל – משהו בפנים הרגיש להם חסר.
הם לא ידעו לענות על השאלה הלכאורה פשוטה –
מי הם.
ויניקוט היטיב להסביר את התופעה
בעזרת שני מושגי מפתח: "עצמי אמיתי" ו"עצמי כוזב".
מדובר בשתי חוויות נפשיות, שכולנו מתקיימים במסגרתן.
האחת – "עצמי אמיתי", קשורה לתחושת החיוניות שלנו
לחוויות ראשוניות ולחיבור לתנועה הפנימית של הגוף.
במצב כזה אנחנו אותנטיים, יצירתיים, מבטאים את
הפוטנציאל האישי שלנו ומרגישים בנוח להיות מי שבא לנו,
להגיד את מה שבא לנו, בלי שום מסננים או התאמות.
המצב השני, ה"עצמי כוזב", הוא מצב שבו הנפש
מתארגנת כך שתתאים לדרישות הסביבה.
במצב הזה אנחנו לא מרשים לעצמנו להתנהל בצורה מלאה
באופן חופשי ואותנטי, והפעולות שלנו מכוונות לכך
שנצליח להשתלב בסביבה ולרצות אותה.
אנשים בריאים בנפשם, הסביר ויניקוט
הם כאלה שנותנים ביטוי ל"עצמי האמיתי" שלהם רוב הזמן,
וה"עצמי הכוזב" שלהם מתבטא בעיקר במחוות נימוסיות
שהן מקובלות חברתית.
אותם אנשים, שמרגישים מבולבלים ולא יודעים להגיד
מה עושה להם טוב ומה מתאים להם, באמת
אצלם – ה"עצמי הכוזב" תופס רוב הזמן יותר מקום מזה האמיתי.
אלה הם אותם האנשים, שבתהליך המיון של החפצים בבית
מתקשים לבחור איזה חפץ להשאיר ואיזה לתת
והם לא סומכים על עצמם שהם עושים
את הבחירה הנכונה.
לתפיסתו של וויניקוט, אחד מהתפקידים המרכזיים של הטיפול
הנפשי הוא לחשוף את העצמי האמיתי של האדם,
ולפנות לו מקום.
באופן מפתיע, תהליך כזה, שבדרך כלל מתרחש בחדר הטיפולים
קורה גם כשעושים מיון יסודי של חפצים:
זה הרגע הזה שבו הלקוחה שלי מבינה, שהיא משאירה בבית
מאות ספרים שלא קראה בהם מעולם,
לא בגלל האהבה שלה לקריאה [היא לא פתחה ספר כבר שנה]
אלא בגלל שחשוב לה להרשים את מי שנכנס אליה הביתה;
זה לקבל החלטה להישאר עם מספר מצומצם של פריטי לבוש
ולהסתכן בזה שיראו אותי עם אותו הבגד, פעמיים.
זה להגיע לפגישת דירקטוריון עם מחברת שאת הכריכה שלה
מעטר בגאווה צוות "הנוקמים", כי זה מה שהילדים נתנו לי מתנה
ליום הולדתי ה – 50.
הדוגמאות האלה [ויש עוד רבות אחרות]
ממחישות את התנועה לקראת פינוי מקום ל"עצמי האמיתי" שלנו:
את האומץ להיות לא מושלמים, לפעול בהתאם למה שאנחנו
אוהבים וחושבים, ולא להתנצל על כך.
התהליך הזה הוא תהליך שמרפא את הנפש שלנו
ועושה אותנו אנשים יותר שמחים.
רוצים גם אתם לפנות לעצמכם יותר מקום ל"אני האמיתי" שלכם?
תתחילו לסדר את הבית שלכם😊
אתם לא יודעים איך עושים את זה?
התקשרו אלי לשיחת ייעוץ, ללא עלות!
שלכם
דנה
נ.ב – עדיין לא חברים בקבוצת הווטסאפ? להצטרפות, לחצו כאן
מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי בפייסבוק, בלינקדאין ובאינסטגרם
